עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אנקרי ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים לפינוי מושכר בהתאם לפרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 05.08.13, הוסכם, כי יינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב וזאת שעה שהמחלוקת ביחס אליה צריך ביהמ"ש להכריע בתיק זה הינה משפטית.

הצדדים הייטיבו לנסח את המחלוקת המשפטית כדלקמן:האם הדיווח של הנתבעים למשרד הבינוי והשיכון בדבר שכירת דירה בכתובת אחרת וקבלת כספי סיוע בשכר דירה מהמדינה עקב אותו דיווח ובאותן נסיבות שפורטו בתצהירי הנתבעים, שולל את זכותם של הנתבעים להכיר בהם כ"דייר ממשיך" ביחס לדירה נשוא התביעה שבכותרת אם לאו?

להלן תמצית העובדות:

התובעת הינה בעלת זכויות ו/או הבעלים ו/או נציגת הבעלים של דירה ברחוב מגן דוד 81/83 בהרצליה (להלן: "הדירה").

הנתבע הינו בנם של הדיירים החוזיים ונתבעת 2 הינה אשת חיקו.

הדירה הושכרה להורי הנתבע בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 09.05.04 (להלן: "ההסכם"). הדיירים החוזיים נפטרו, הדייר ביום 19.01.07 והדיירת ביום 12.04.11 (להלן: "הדיירים החוזיים").

ביום 22.05.11 הנתבעים הגישו בקשה להקניית זכויות חוזיות לדייר ממשיך. הנתבעים ציינו בבקשה כי הינם גרים בדירה מיום 09.05.2004. בקשתם של הנתבעים נדחתה על-ידי הועדה המרחבית ביום 23.05.11, הואיל והנתבעים אינם עונים על הקריטריונים וקיבלו סיוע בשכר דירה עד לחודש מאי 2009 (להלן: "החלטת הועדה המרחבית"- ר' נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 30.08.11, הועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון דחתה את בקשת הנתבעים לקבלת זכויות חוזיות כ "דייר ממשיך" בדירה נשוא כתב התביעה (להלן: "החלטת הועדה העליונה"- ר' נספח א' לתצהירו של יוסי זגדון) מאחר שמחודש פברואר 1998 עד לחודש מאי 2009 הנתבע מימש סיוע בשכר דירה לדירה אותה שכר בשוק החופשי וחתם על כתב התחייבות לקבלת סיוע כספי עבור שכר דירה בלבד, לדירה בה יתגורר ברציפות ובדרך קבע.

עוד צוין בהחלטה, כי הדירה הינה בית צמוד קרקע שנחוץ לאכלוס נכים רתוקים לכיסא גלגלים וכי באזור ישנם 35 נכים רתוקים לכיסא גלגלים אי פינויה על ידי הנתבעים מונע את אכלוסם.

לפי תעודת עובד הציבור שנערכה על-ידי מארי רוזנבלום, לנתבעים ניתן סיוע בתשלום שכר דירה מאחר שבאותה עת לא היה ניתן לספק לנתבעים דיור ציבורי.

תמצית טענות התובעת:

טענתה המרכזית של התובעת הינה, כי העובדה שניתן לנתבע סיוע בתשלום שכר דירה בין השנים 1998 עד לחודש מאי 2009 שוללת את זכאותם של הנתבעים לחסות תחת ההגדרה של "דייר ממשיך". יתרה מכך, הסיוע הכספי אשר ניתן לנתבע ניתן תחת הצהרה שקרית לפיה התחייב הנתבע להתגורר בדירה השכורה במשך כל התקופה, בעוד שבתקופה דנא התגורר בדירת אימו.

התובעת טענה, כי לא ניתן ליתן אמון לגרסת הנתבע מאחר שהציג מידע שקרי בתצהיריו, הטעה את התובעת, נציגיה ואת משרד השיכון, הסתיר מידע והציג חוזי שכירות פיקטיביים לפיהם הוא שוכר דירה בכתובת אחרת על בסיסם קיבל סיוע בשכר דירה מכספי הציבור במשך 10 שנים, כדי להשיג יתרון כלכלי בהתאם לאינטרסים שלו.

התנהגות הנתבעים נוגדת את תקנת הציבור והינה חסרת תום לב.

עוד הוסיפה התובעת, כי הנתבעים מנועים לטעון לזכאות "דייר ממשיך" מכוח כללי ההשתק החוזי.

תמצית טענות הנתבעים:

ב"כ הנתבעים טען, כי קבלת סיוע בשכר דירה בכתובת שונה מכתובת הדירה נשוא כתב התביעה אינה שוללת את זכאות הנתבעים, עיקר נימוקיו:

יש לדחות את התביעה בהתאם לפסק דין שניתן בעת"מ 2164/07 כהן יהודה נגד משרד הבינוי והשיכון ואח', מיום 22.06.08. (להלן: "פס"ד כהן יהודה") .